מיקרו פלסטיק

מדו”ח שפרסמה בקיץ האחרון הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF – World Wildlife Fund) עולה תמונה קשה ביותר על כמויות חלקיקי הפלסטיק, הידועים יותר כ”מיקרו פלסטיק”, בים התיכון.

הדו”ח מתייחס לים התיכון, אך הבעיה קיימת בימים ובאוקיינוסים רבים בעולם.

מקורם של החלקיקים הוא מגוון: מצמיגי מכוניות שנשחקו ונקרעו, דרך מוצרי פלסטיק שהושלכו לאוקיינוסים או לנהרות הנשפכים אליהם ושם התפרקו, עבור במוצרי קוסמטיקה שמכילים כמות אדירה של חלקיקי פלסטיק, ועד שקיות פלסטיק ישנות שהתבלו ונשטפו למערכות הביוב. לפי הערכות שונות – 10% מכלל הפלסטיק המיוצר בעולם מגיע לנהרות, לימים ולאוקיינוסים.

חלקיקים רבים עושים את דרכם הישר לקיבות דגים, סרטנים ויצורים ימיים אחרים, שטועים לחשוב שמדובר באוכל. משם הדרך קצרה לבטנם של הטורפים הגדולים (דגי טונה, דגי חרב, כרישים, לווייתנים), ויתכן שמשם מגיעים החלקיקים גם לבני האדם שאוכלים אותם.

אבל – הבעיה לא נעצרת רק בסביבה הימית. מחקרים מצאו כי גם באדמה נמצאים חלקיקי פלסטיק רבים, שהגיעו אליה בעקבות השקיה ודישון; גם משם הם עלולים להגיע לצלחת שלנו עם הפירות והירקות שאנחנו אוכלים. רמז לכך נמצא במחקר ישראלי שמצא חלקיקי פלסטיק בדגימות צואה.

אפילו מי ברז אינם נקיים מהשפעות המיקרו פלסטיק, ובמדינות רבות נמצא ריכוז גבוה שלהם במי הברזים.

מה אפשר לעשות? האסדרה (רגולציה) חייבת להתערב ולצמצם עד לאסור את השימוש המסיבי שאנחנו עושים במוצרי פלסטיק, רב פעמיים וחד פעמיים. ועד אז – על כל אחת ואחד מאיתנו לצמצם את השימוש במוצרים הללו. בשבילנו, ובשביל הדורות הבאים.